tag:blogger.com,1999:blog-27223549471747055792012-02-16T10:11:49.591-08:00דניאל ארבלhttp://www.blogger.com/profile/07272021960779132087noreply@blogger.comBlogger11100tag:blogger.com,1999:blog-2722354947174705579.post-35742580211244599612009-03-12T04:40:00.000-07:002009-05-27T08:22:37.111-07:00<iframe width="425" height="350" frameborder="0" scrolling="no" marginheight="0" marginwidth="0" src="http://maps.google.com/maps/ms?hl=en&amp;ie=UTF8&amp;msa=0&amp;msid=112600612990900694118.0004695096d099f55b456&amp;ll=32.090828,34.874339&amp;spn=0.012725,0.018239&amp;z=15&amp;output=embed"></iframe><br /><small>View <a href="http://maps.google.com/maps/ms?hl=en&amp;ie=UTF8&amp;msa=0&amp;msid=112600612990900694118.0004695096d099f55b456&amp;ll=32.090828,34.874339&amp;spn=0.012725,0.018239&amp;z=15&amp;source=embed" style="color:#0000FF;text-align:left">סיפור חיוו של יהודה אשרי</a> in a larger map</small><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;">שם סבי אליהו אשרי ELIYAHU ASHERY. סבי מספר לי על חייו:<br />"נקראתי על שם סבי, אבא של אבי, ששמו היה אליהו צבי, שנרצח על ידי פורעים ערביים, בשנת 1913 בירושלים.<br />שם משפחתי במקור הוא אשרוב. התרגום העברי הוא "בן אשר". סבא שלי נקרא אברהם בן אשר. שם המשפחה עוברת לאשרי, כי כך הייתה המגמה בארץ. שמות החיבה שלי הם: אלי, אליוצ'י, אבוץ.<br />נולדתי בתאריך 11.12.1938 י"ט כסלו תרצ"ט, בבית החולים ביילינסון שבפתח תקווה, בפלשתין, לימים מדינת ישראל.<br />פתח תקווה, היא מלבס, היא אם המושבות, נוסדה בשנת 1878 על ידי מספר משפחות דתיות, שיצאו מתחומי העיר העתיקה בירושלים. מטרתן הייתה לבנות יישוב חדש, שיתבסס על עבודה עברית. במהלך השנים המושבה התפתחה והגיעה למעמד של עיר ואם בישראל. <a href="http://1.bp.blogspot.com/_zxSLMxGo6iE/ScDwnB0yINI/AAAAAAAAAA8/0lFdIprlo-A/s1600-h/6.jpg"></a><br />השכונה שגדלתי בה הייתה שייכת לבעל בית, שהשכיר את החדרים בדמיי מפתח.<br />לבעל הבית שלנו קראו אברהם חיים מרזקנדוף. עד גיל 12 גדלתי בבית ברחוב ז'בוטינסקי 11 בפתח-תקווה.<br />היו הרבה מאד שכנים שהגיעו מארצות רבות, במיוחד מאירופה. היה בליל שפות בין כל יושבי המקום. כל משפחה הושפעה מהתרבות של המשפחה השנייה. הבתים היו מוקפים פרדסים. מהכביש הראשי לבית היה שביל באורך 100 מטר ולצידיו ברושים. השביל לא היה מואר ובחושך היה מפחיד מאד לעבור בו. במרכז הייתה ברכת דגים גדולה (4*5 מטר).<br />השירותים והאמבטיה היו משותפים עם השכנים ולכן היו מחוץ לבית. מטבח היה בכל בית. בבית זה היו לנו 2 חדרים, אחד קטן ואחד גדול יותר.<br />בסך הכל נהנינו מכל הבאלגן הזה.<br />בגיל 12, בשנת 1950, עברתי לבית בו אני גר עד היום, ברחוב הפלמ"ח 19 פתח-תקווה. בבית היו 3 חדרים גדולים עם מרפסת וגינה גדולה. זהו בית פרטי, שלימים בניתי מעליו דירה נוספת.<br />במשפחתי 4 נפשות: הורים ושני בנים. אבי יהודה ז"ל, אמי רוזין ז"ל ואחי אילן. גרה איתנו גם סבתא דונה, אמא של<a href="http://4.bp.blogspot.com/_zxSLMxGo6iE/ScDycRSIzaI/AAAAAAAAABs/FxlPUY2n9-g/s1600-h/11.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5314514127786921378" style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; WIDTH: 163px; CURSOR: hand; HEIGHT: 237px" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_zxSLMxGo6iE/ScDycRSIzaI/AAAAAAAAABs/FxlPUY2n9-g/s320/11.jpg" border="0" /></a> אבא שלי.<br />אימי, רוזין אשרי ז"ל (לפני הנישואין שם משפחתה היה דואק), עסקה בהוראה. היא הייתה מורה או גננת, בחלב בסוריה. כשעלתה לארץ בגיל 24, הפסיקה לעבוד והייתה עקרת בית.<br />אבי, יהודה אשרי ז"ל, היה נהג. הוא נכנס לאיחוד "רגב" – אזור פתח תקווה ואחר-כך היה חבר בקואופרטיב "דן".<br />אחי, אילן אשרי, בן 64 ומקצועו נהג דן.<br />בבית דיברנו עברית. אבי ואימי דיברו ביניהם: עברית, ערבית, לדינו וצרפתית.<br />היהודים בגולה פתחו שפה כדי שהגויים לא יבינו. היהודים של מזרח אירופה פתחו שפה שבסיסה גרמנית – היידיש. היהודים מספרד פתחו את הלדינו, שבסיסה ספרדית. זה כמו שפות של ילדים: "שפת ה-ב' – "אבניבי אובוהבב אובותבך".<br />אבי יהודה היה בעל כישרון שפות. שמע וקלט שפות. דיבר כ- 10 שפות, במבטא המקורי. השפות שדיבר: עברית, אנגלית, צרפתית, גרמנית, יידיש, לדינו, ערבית (בכל הניבים: עירקית, מצרית, סורית, לבנונית, בדווית) ופרסית. ואת כל זה למד משמיעה בלבד!!! <a href="http://2.bp.blogspot.com/_zxSLMxGo6iE/ScDvkm012mI/AAAAAAAAAAs/7y_94oqFYAE/s1600-h/3.jpg"></a><br />במשפחה שמרנו מסורת. עשינו קידוש בשבת. חגגנו את כל חגי ישראל – פסח, ראש השנה, חנוכה וכו'. ביום כיפור צמנו והלכנו לבית כנסת.<br />המאכלים במשפחתי היו מגוונים. מצד אבי, היו מאכלים בוכרים ומצד אימי, היו מאכלים חלבים, כמו: מחשי, קובה, מדיאס, פלאו, גושפרה, מעמול ובקלווה.<br />למדתי בבית ספר יסודי "פיק'א", בכיתות א'-ח'. בית ספר זה היה אחד מ- 3 בתי ספר שהיו אז בעיר. אחר כך למדתי בתיכון "ברנר", בכיתות ט'-י"ב . אחר כך באוניברסיטה העברית בירושלים, בפקולטה למשפטים.<br />בבית הספר היסודי לא הייתה תלבושת אחידה מסודרת, אך מכיוון שכולם קנו בגדים בחנות "אתא" - ואלו היו בגדי חאקי, יצא שכולם לבשו אותו דבר לבית הספר.<br />בבית הספר היסודי למדתי בין היתר גם נגרות, חקלאות ורדיית דבש. פעם אחת נכנסה דבורה לתוך מסכת הפנים שלי ועקצה אותי בעפעפיים (בעיניים). העין שלי התנפחה מאד. כשהגעתי לבית הספר שמתי את היד על העין. המורה שנכנס לכתה צעק ואמר: "תוריד את היד". אז הורדתי. הוא ראה את העין הנפוחה שלי וצעק: "תחזיר את היד בחזרה". שאר המקצועות היו רגילים, כמו היום.<br />אהבתי מאד נגרות. בבית בניתי ספריות, שקיימות עד היום.<br />כתוצאה מלימודי החקלאות, באנו לבעל הבית שלנו, ילדים מכל המשפחות שגרו באותה חצר משותפת, וביקשנו לגדל בחצר כל מיני גידולים. בגלל שהאדמה הייתה שייכת לבעל הבית, הוא לקח מאיתנו חלק מהתנובה של הירקות. גידלנו: קולורבי, חסה, גזר, צנון ועוד.<br />בבית הספר היינו 40 תלמידים בכתה. התלמידים היו מחציתם עולים חדשים ומחציתם ילידי הארץ.<br />בתיכון הייתי במגמה הומאנית.<br />היינו מפלחים תפוזים מהפרדסים. בעל הבית של הפרדס היה מחכה לנו ולוקח "מעשר" ממה שקטפנו.<br />בעלי הפרדסים שתלו שיחי סברס בגבולות הפרדס. כשהסברס הבשילו, היינו קוטפים אותם ומביאים למשפחה. אחר כך, היינו מוציאים את הקוצים הקטנים עם פינצטות במשך שבוע.<br />השמחות המשפחתיות כללו בין היתר את בר המצווה שלי, בשנת 1951. הדודות באו אלינו הביתה, בישלו את כל <a href="http://1.bp.blogspot.com/_zxSLMxGo6iE/ScDxLqr80qI/AAAAAAAAABE/Lbl8KwdtdGc/s1600-h/5.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5314512743036670626" style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; WIDTH: 143px; CURSOR: hand; HEIGHT: 196px" alt="" src="http://1.bp.blogspot.com/_zxSLMxGo6iE/ScDxLqr80qI/AAAAAAAAABE/Lbl8KwdtdGc/s320/5.jpg" border="0" /></a>האוכל בבית ואח"כ לקחו אותו לאולם. את בר המצווה שלי חגגתי באולם "גיל" ברחוב בן צבי בפתח תקווה. מהורי קיבלתי שעון עם תאריך – אז, זה היה השעון.<br />הלכתי לתנועת נוער, כל פעם לתנועה אחרת. איפה לא היינו? כששמענו שיש טיול בשבת היינו מצטרפים לתנועה. היינו ב"צופים", ב"תנועה המאוחדת", ב"הפועל", ב"מכבי".<br />כמו כן, הייתי חבר בסקצית השחייה של "הפועל" פתח תקווה. היינו מתאמנים ונוסעים לתחרויות. הברכה הייתה 4 ק"מ מהבית שלי. הייתי הולך ברגל לקצה השני של פתח תקווה, עד ברכת הפועל. אחרי אימון של שחייה, הייתי קונה כיכר לחם שלמה וגומר כמעט הכל בדרך חזרה, שנמשכה כ- 45 דקות. יש לי מהתקופה הזו תעודות ומדליות. בשלב מסוים, בגלל עומס לימודי ובגלל שלא רציתי ללכת לקיבוץ, עזבתי את תנועת הנוער.<br />בתקופת התיכון, בכתות ט' ו- י' הייתי נוסע עם הגדנ"ע (גדודי נוער) למחנות צבאים של הגדנ"ע והיו מאמנים אותנו בתרגילי סדר וקפיצות מגובה רב לשמיכה.<br />היה לי חבר טוב חובב רדיו. בסוף כתה ט', בשנת 1957, בגיל 14, הלכתי בעקבותיו לקורס רדיו בבה"ד 7 (בסיס הדרכה) שבצריפין. ישנתי באוהל. התנאים היו ממש קשים. התייחסו אלינו כמו אל טירונים. אחרי 10 ימים עזבתי. למרות זאת, הספקתי ללמוד מורס והפעלת מכשירי קשר.<br />התגייסתי לצבא בנובמבר 1956, שירתי בתפקיד טכנאי אלקטרוניקה במעבדה הראשית של חיל האוויר.<br />השתתפתי במלחמת יום כיפור ושלום הגליל, בין היתר הייתי אחראי על מצבת כוח האדם.<br />את אשתי, שרה ארז (קונסטנטיני), הכרתי בשנת 1963, בשפת הים בהרצלייה. יצאנו כשנה והתחתנו באולמי "חן" <a href="http://4.bp.blogspot.com/_zxSLMxGo6iE/ScDwF2ACE2I/AAAAAAAAAA0/UZ7Y77usyqs/s1600-h/12.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5314511543482848098" style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; WIDTH: 125px; CURSOR: hand; HEIGHT: 164px" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_zxSLMxGo6iE/ScDwF2ACE2I/AAAAAAAAAA0/UZ7Y77usyqs/s320/12.jpg" border="0" /></a>בפתח תקווה.<br />טיילתי עם חבר בחוף הים. החבר, שהכיר את שרה, פגש אותה בשפת הים ושוחח איתה וכשסיימו לדבר הלכנו. אח"כ החבר הזה (משה פרידמן, או בפינו - משה "וספה", כי הוא היה בין הראשונים שהייתה לו וספה), חזר לשרה ואמר לה שאני רוצה להזמין אותה לסרט. מאז – זה סרט שנמשך כבר 44 שנה. את ירח הדבש בילינו בנהרייה.<br />עבדתי במקום עבודה אחד, משנת 1959 ועד שנת 2000, בתעשייה אווירית.<br />התחלתי בדרגה הנמוכה ביותר, והגעתי לאחת הדרגות הבכירות ביותר. הייתי בדרוג מחקר, וניהלתי את קופת התגמולים של עובדי התעשייה האווירית ב- 20 השנים האחרונות. קופה זו בעלת הון של 3 מיליארד ש"ח.<br />תוך כדי עבודתי בתעשייה האווירית, למדתי משפטים בשעות הערב, במשך 5 שנים. בהשכלת<a href="http://4.bp.blogspot.com/_zxSLMxGo6iE/ScDy-KfhrWI/AAAAAAAAACE/69m9ydyVj0w/s1600-h/8.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5314514710079581538" style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; WIDTH: 170px; CURSOR: hand; HEIGHT: 136px" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_zxSLMxGo6iE/ScDy-KfhrWI/AAAAAAAAACE/69m9ydyVj0w/s320/8.jpg" border="0" /></a>י אני גם עורך-דין.<br />בין היתר מילאתי גם תפקידים של דירקטור בחברות ציבוריות: "גמול" ו"ברית פיקוח" וכן כיהנתי כ- 10 שנים, כיושב ראש הנהלת איגוד קופות הגמול המפעליות בארץ.<br />בזמני החופשי אני חבר מזה 20 שנה, בארגון המתנדבים הגדול בעולם "ליונס". כיהנתי בו כנשיא של 2 מועדונים, וכיהנתי בתפקיד הבכיר ביותר של הארגון הנקרא "נציב ארצי", כלומר: המנכ"ל של כל הארגון, המונה כ- 30 מועדונים ובהם כ- 1000 משפחות.<br />כיום אני פנסיונר ולצידי אשתי ילדי ונכדי, ומשתדל ליהנות מהחיים".<br />הקשר שלי עם סבא שלי טוב מאוד. בד"כ אנחנו נפגשים אצלנו או בבית של סבי. כשאנו נפגשים אנחנו בד"כ מדברים ואז אנחנו משחקים משחקים שונים. לפעמים אנחנו הולכים לגן החי בפתח תקווה ולמוזיאון האדם והסביבה שסמוך לביתו. <a href="http://4.bp.blogspot.com/_zxSLMxGo6iE/ScDxqzva2eI/AAAAAAAAABc/qQNAPiPSyk0/s1600-h/1.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5314513278043085282" style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; WIDTH: 204px; CURSOR: hand; HEIGHT: 141px" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_zxSLMxGo6iE/ScDxqzva2eI/AAAAAAAAABc/qQNAPiPSyk0/s320/1.jpg" border="0" /></a><br />בכל יום הולדת של סבא שלי כל המשפחה מבלה בבית מלון. מסורת זו סבי החל לרגל יום הולדתו ה- 60. לרגל יום הולדתו ה- 70, שחל השנה, כל המשפחה חגגה יחד סוף שבוע, במלון בחיפה.<br />לרגל יום הולדתו ה-9 של אחי, טסנו להולנד יחד עם סבא וסבתא ומשפחתי.<br />אני אוהבת במיוחד שאנחנו הולכים למקומות יחד.<br />הייתי רוצה שנטוס יחד שוב לחו"ל.<br />בכל החגים שאנו חוגגים, אני וסבי שרים יחדיו את שירי החג.<br />בשיחותינו, סבי תמיד מסביר לי דברים שאני לא מבינה.</span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/2722354947174705579-3574258021124459961?l=arbeld.blogspot.com' alt='' /></div>דניאל ארבלhttp://www.blogger.com/profile/07272021960779132087noreply@blogger.com0